מיקה כבר חודשים לא יצאה מהבית. אותו מקום, אותה מציאות, אותם אירועים. שני סיפורים שונים לחלוטין. צעירה שהולכת בבוקר לעבודה, לא זוכרת כלום, וצעירה אחרת, שעדיין בבית, בוכה, כאובה ולא מצליחה להניע את עצמה.

על מיקה אספר מחר. היום אנחנו עם עדן. הכאב בא בגלים. הוא מגיח פתאום. לתוך ישיבת צוות עמוסה אנשים. אחר צהרים עם הילדים. מדברים, משחקים, צוחקים, ופתאום היא שם בחזרה. לא מבינה מאיפה זה הגיע. חושך. תהום. פתאום.

"לא הלכתי לשום טיפול. אין לי כוח לפגוש את החברות שהיו איתי בנובה. הן אומרות שהן צריכות אותי ואני אומרת להן, פשוט לכו לעבוד, צאו מהבית, תחזרו לחיים. לא יכולה לשמוע את הבכי והסיפורים והכאב".

"רק כאן, בקבוצה, העזתי להיות עם אנשים שהיו שם, לשמוע סיפורים", היא מספרת לחברים בקבוצה בשיעור השישי. "אתכם אני פתאום מצליחה קצת, בעדינות, להיות שם, להקשיב לכם, להבין מה קורה לי".

עדן כותבת מכתב לפוסט טראומה. היא מדברת איתה. נותנת לה שם. "היי פוסטי, נחמד שבאת לבקר שוב היום. אני לא באמת צריכה אותך. אולי תעופי? נמאס לי כבר שאת באה בלי להזהיר, בלי לשלוח ווטסאפ לפני. פשוט צצה, בדיוק כשאני ממש עסוקה או ממש צריכה להיות חזקה בשביל הילדים. בואי נדבר קצת. עכשיו, כשנוח לי. לא מתי שבא לך".

היחסים בין עדן ופוסטי התפתחו הרבה לאורך הקורס וגם אחרי. כשנותנים למשהו שם, כשמדברים איתו – הוא הופך למשהו שעובר דרכנו, אבל הוא לא אנחנו. אני לא חרדתית. אני לא פוסט-טראומטית. אני לא ADHD. זה רק עובר דרכי. זה לא כל הזמן שם. מדי פעם עוברת דרכי פוסט טראומה ומשתלטת עליי. אבל היא גם מתישהו הולכת. זה עוזר.

רק שנה אחרי הטבח עדן הצליחה להתבונן באמת באירועים, נתנה להם לצוף. "גיליתי דברים שלא ידעתי שקרו לי. נכנסתי לבוא עמוק", כתבה לי יום אחד ושלחה טקסט כאוב במיוחד. היא עזבה את העבודה והתפנתה לטפל בעצמה. השדים לא נשארים חבויים לעד. מתישהו הם צפים ועדן הגיבורה נתנה להם מקום. התחילה לדבר איתם ומתחזקת בכל יום קצת.

"אני מבינה היום שאני גיבורה ואמיצה לא רק עכשיו. כבר מהרגע הראשון. בהתחלה היה לי את האומץ לא לראות, לא לדעת. זו גבורה. זה כוח שלי. והיום, כשאספתי יותר כלים להתמודד – יש לי את האומץ להתבונן ל-8 שעות האלה בפרצוף ולראות את הכוחות והעוצמות שהיו בי שם ושיש בי תמיד. עדיין קשה לי, כל יום, אבל אני ממש רואה את הצמיחה בתוך זה ובטוחה שאני יוצאת מהסיפור עם כוחות אדירים להמשיך את החיים ולעשות דברים גדולים בעולם".