הסיפור של ליה: "לא בחרתי להיזרק מהבית"

תמונת אווירה - הסיפור של ליה
"לא בחרתי שאבא שלי יעשה לי את מה שעשה. הייתי רק בת 8", היא ניגשה אלי בשקט בהפסקה, כששאר המשתתפות בסדנה עישנו בחוץ, וביקשה לדבר. לא בקבוצה. אני לא מבינה איזה סיפור את רוצה שאני אכתוב.
"מה זאת אומרת לכתוב את הסיפור שלי מחדש?"
"אני לא מחליטה על הסיפור שלי. לא בחרתי להיזרק מהבית שלי ולעבור מפנימיה לפנימיה כל חיי. הייתי ילדה".

ובת כמה את עכשיו? אני שואלת אותה. 22, היא עונה. ומה הסיפור שלך עכשיו? היא לא הצליחה לענות ולי היו כל כך הרבה תשובות, כי אני רואה אותה מולי כבר שלושה מפגשים – מנהלת את החיים שלה בדיוק כמו שהיא רוצה, לא מוותרת, לומדת, עובדת, מחזיקה דירה עם שותפות, משלמת לעצמה לטיפול נפשי, מתעקשת לגדול ולצמוח. לוחמת.

הילדה ההיא, שעברה מבית אלים לפנימייה לא מכילה, לבית אומנה שגם בו קרו לה דברים מחרידים ומשם להוסטל שניסה לאסוף את השברים – הילדה הזאת – תמיד תהיה שם בפנים – אבל במפגשים שלנו אני ראיתי אישה אחרת לגמרי.

ועדיין, היא יושבת מולי ולא יודעת לספר לי שום דבר על עצמה היום.

העבר חי ואמיתי וההווה כאילו לא קיים.

אני מקשיבה לה ומציעה בעדינות, "בואי נשאל את הקבוצה". היא מסכימה. "מי זו ליה עבורכם?" אני שואלת אותן כשהן חוזרות מההפסקה, והן מספרות לה. אחת מספרת על איך שעזרה לה כשדיברה על הקושי שלה בפנימייה בה היתה. השנייה משתפת שהדברים שאמרה לה בשיעור הראשון, ממש עזרו לה להיפתח ולשתף. הן מספרות על בחורה צעירה, חזקה, שעוזרת לכולם, דואגת לכולם, שחיה בדירה עם שותפות-חברות טובות שאוהבות אותה ממש, שמכלכלת את עצמה, משלימה בגרויות ומתחילה השנה ללמוד עבודה סוציאלית, ולפני שבוע היא אפילו סמכה על בחור נחמד שהכירה ונתנה לו להתקרב אליה ולחבק אותה.

זה הסיפור שלך, אני אומרת לה. זה לא אומר שאת צריכה להיפרד מליה בת ה-8 שהיתה לבד בבית, כשאבא שלה, האיש עליו סמכה יותר מכל, הפר את אמונה. את יכולה לאהוב אותה, להיות אמפתית כלפיה ואפילו לנסות לעזור לה לפעמים להתגבר, אבל זו כבר לא האישה שאת.

הסיפור שלך היום, כשאת נאבקת על זכויות נשים, כשהפכת לצעירה אקטיביסטית – הסיפור שלך היום – הוא סיפור אחר לגמרי, של אישה חזקה, עוצמתית ואפילו, המון פעמים – שמחה. זה הסיפור שאני רוצה שתכתבי. ו-ואוו! מה שהיא כתבה…

לחצו כאן לכל סיפורי מכתוב.